יסודות
הקמת הישיבה ועלייתה לארץ
בין פרקי ההיסטוריה המפוארת של
עולם התורה לדורותיו – שוכנת
ישיבת לומז'ה, נר תמיד שאינו כבה.
הישיבה נוסדה בשנת תרמ"ג (1883) בעיר לומז'ה שבפולין,
על ידי הגאון רבי אליעזר שולביץ זצ"ל – מתלמידי רבי ישראל מסלנט,
אשר הנחיל בה את דרכו החינוכית: שילוב של עמל התורה, לימוד מוסר ותיקון המידות.
הייתה זו הישיבה הליטאית הראשונה שהוקמה על אדמת פולין, ובפתיחתה החל פרק חדש בהווי התורתי של האזור.
השפעתה העצומה חצתה גבולות זמן ומקום, והיא שימשה מודל לחיקוי עבור ישיבות רבות שנבנו לאורה – בהן גם ישיבות נובהרדוק המעטירות, שהוקמו ברחבי רוסיה.
רבי אליעזר שם לו למטרה לחנך את תלמידיו לבניין אישיות רוחנית שלמה – השקועה בלימוד מתוך יגיעה, עבודת המידות וחשבון נפש תמידי.
תחת הנהגתו, פרחה הישיבה והייתה לאבן שואבת, שאליה נהרו בחורים רבים
מכל רחבי פולין והסביבה.
עם השנים, כאשר הלכו ותכפו הגזירות והאנטישמיות שטפה את אירופה, קיבל הגאון רבי אליעזר שולביץ זצ"ל – החלטה היסטורית: להעביר את ישיבת לומז’ה אל ארץ הקודש. בשנת תרפ"ו (1926) הוקמה הישיבה במושבה פתח־תקווה – המשך נאמן לישיבה המעטירה שבפולין, עתה על אדמת ארץ ישראל. כמו בלומז'ה, גם כאן – הושתתו יסודותיה על עמל התורה, לימוד המוסר ועבודת המידות, והיא הפכה לאבן פינה בבניין עולם התורה בארץ. וכך, בין בתי המושבה הצעירה, נשזרה חוליה נוספת בשרשרת הזהב של לומז’ה – מסורת של תורה ויראה הנמשכת מדור לדור.
בניין
הצמיחה וההתבססות בפתח־תקווה
עם קביעתה בפתח־תקווה, ניצבה ישיבת
לומז'ה בפני אתגרים לא פשוטים. תנאי
המקום בארץ היו שונים בתכלית,
וההתבססותדרשה עמל רב, נחישות וחזון.
אך אותה רוח לומז'אית שהחלה בליטא – אותה מסירות לתורה ועמידה איתנה מול קשיים – היא שהניעה את ראשיה ותלמידיה גם כאן, עד שהפכה למוקד של תורה ויראה בארץ ישראל.
עד מהרה נודעה הישיבה לשם ולתהילה, והיוותה מגדלור רוחני בעולם הישיבות.
בין כתליה של ישיבת לומז'ה צמחו רבים מגדולי התורה שבדור האחרון – מרן ר' חיים קניבסקי ור' גרשון אדלשטיין זצ"ל ר' יעקב אדלשטיין, ר' משה שמואל שפירא, ר' שמואל רוזובסקי, ר' אליהו מישקובסקי, ר' זלמן רוטברג, ר' מרדכי מן, ר' ראובן יוסף גרשנוביץ, ר' יששכר מאיר – ועוד רבים אחרים.
רבים מהם נעשו לימים ראשי ישיבות, גדולי עולם – שבנו נדבכים חדשים בבניין התורה בארץ ובתפוצות,
והנחילו את מורשתה של לומז'ה לרבבות תלמידיהם.
בראשות הישיבה בארץ הקודש עמד הגאון ר' יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל, שנודע במסירותו האבהית לישיבה ובאצילות מידותיו. לאחר פטירתו נשא את נטל ההנהגה באחריות ובתבונה הגאון ר' אליעזר עוזר זצ"ל,
הוא דאג לכל תלמיד כבן יחיד, ושמר על אווירתה הייחודית של לומז'ה – בית של תורה ומוסר.
נדבך חדש
כולל האברכים - נדבך חדש
בשנת תשכ"ה (1965), לאחר תקופה של פריחה תורנית בארץ הקודש, בה נפתחו ישיבות רבות – רבות מהן בידי בוגרי ישיבת לומז'ה – ראה ר' אליעזר עוזר זצ"ל כי הגיעה השעה להגביה את לומז'ה בנדבך נוסף.
בהתייעצות עם גדולי ישראל, קיבל החלטה מהפכנית:
לסגור את הישיבה במתכונתה הנוכחית, ולהקים בהיכלה כולל אברכים שימשיך את דרכה של ישיבת לומז'ה בדרכה ובסגנונה בימים ההם כמעט שלא היו בארץ כוללים לאברכים נשואים, והצעד הזה נחשב חלוצי ופורץ דרך.
מאז ועד היום שומרת לומז'ה על ייחודיותה –
בכותל המזרח של עולם התורה.
כולל האברכים השוקק השוכן בהיכלה, ממשיך את דרכה של הישיבה המעטירה, ומתנהל באותה אווירה ישיבתית חמה ופועמת, שמהותה – להוציא מן הכוח אל הפועל את הנלמד, ולהצמיח את גדולי הדור הבא: ראשי ישיבות, מחנכים, דיינים, רבנים וראשי קהילות.
בהיכלה הומה קול התורה של עשרות אברכים, הוגים בתורה ובמוסר כבחורים צעירים – באותה הדרך ובאותו האור. כך עומד הבניין שהונח בלומז'ה שבפולין לפני למעלה ממאה שנה, ומוסיף להאיר ולפאר את עולם התורה – דור אחר דור.
